מבוא

14 | השפה החזותית השלב הראשון במחקר היה מיון של מונחים רבים מאוד שעלו במהלך עבודת ההכנה, לכמה קבוצות עיקריות, כשכל אחת מהן כוללת בתוכה כמה נושאים סמוכים . הנטייה הטבעית הייתה לערוך את הקבוצות העיקריות זו מול זו, כניגודים . כך למשל הרציו מול הרגש, האני מול החברה, המקום מול העיר והחומר מול הצורה . ביניהם מוקמו החושים, גם הגלויים וגם הסמויים, שבאמצעותם האדם קולט ומשדר את חוויותיו, כגון : הראייה, השמיעה והדיבור . היות שמספר הנושאים הלך וגדל, נוצרו קבוצות משנה סביב כל נושא מרכזי . בדרך זאת נשמרה עדיין הניגודיות הכללית, ואפילו ניגודים פנים-קבוצתיים . למרות זאת נשארו כמה נושאים, במיוחד הזמן, בלי מיקום ; שהרי ממילא תנועה וזמן קשורים, כנראה, זה לזה, בתודעתנו . המטרה בארגון המושגים היא להסביר נושאים השונים זה מזה ככל האפשר . לצורך ההסבר ניסינו להיעזר במערכים גראפיים, אולם, הבעיה עם מערכים גראפיים נובעת מתכונותיהם התלת-ממדיות, שאינן מובנות אלא ליחידים, ואילו התכונות הדו-ממדיות מוגבלות להצגת שני מרכיבים, כגון : זמן ומקום . לכן, לא ניתן היה להיעזר במערכים הגראפיים כאשר התקיימו תופעות בו-זמניות, כל ...  To the book