|
|
| 369 יבעול ת בעיניו" . אפשר שהפרק הוא תפילה ואפשר שנחמה . האם הוא מבקש קץ לכאבו ? ב- 21 במרס 1826 מריעה וינה לפרקים השני והרביעי . בטהובן רותח . "למה לַזוטות האלה ? " הוא צועק . "למה לא לפוגה ? " פוגה היא יצירה מוזיקלית ששני נושאים או יותר מתעמתים בה וסותרים זה את זה . בפסיכיאטריה, פוגה דיסוציאטיבית היא הפרעה נדירה שבה אדם אינו מסוגל לזכור מיהו או היכן הוא גר . הלוקים בה נעלמים מהבית למשך שעות, ימים או שבועות ; לעתים הם חוזרים בריאים ושלמים, בלתי מודעים לְמה שאירע להם . הסיבות לפוגה דיסוציאטיבית עדיין אינן מובנות . המילה הלטינית fugare פירושה לרדוף, או לברוח . פסיכיאטרים אינם בטוחים אם הסובל מפוגה הוא צייד או ניצוד . במוזיקה, אמנות הפוגה מוצאה מיוהאן סבסטיאן באך, וגם היא אינה מובנת עד תום . בטהובן מתאר את 'הפוגה הגדולה' כ- tantôt libre, tantôt recherché : קצת חופשייה, קצת מרוחקת : ערפול מכוון ? איגור סטרווינסקי מדרג אותה כ"יצירה מוזיקלית עכשווית לגמרי, שתהיה עכשווית לנצח" . בטהובן מפרסם אותה כאופוס 133 , בנפרד מהרביעייה השלמה, אבל אינו נותן שום רמז לפִשרהּ . יש הקוראים אותה כהשלמה עם ...
To the book |
|
|