למה בטהובן | 248 הסונטה החמישית, שכותרתה 'אביב', נפתחת עם זוג צעיר באחו שטוף שמש המתפקע מרוב פרחים, צבעים ופריון . אנחנו יודעים לאן הם חותרים, אבל הם אינם ממהרים להגיע למקום שבו תהיה להם פרטיות . רמזים מלודיים של 'הסימפוניה הפסטורלית' מתערבבים בהתענגותו של המלחין על התמימות הרומנטית . זוהי יצירה של שמחה טבעית וישירה . הפרק השני, אדג'יו, הוא הצהרת אהבה פתוחה ובוטחת בעליל . שני הפרקים האחרונים מלאֵי אמונה בעתיד, יביא מה שיביא . הקלטה של הכנרת האוסטרית היהודייה אריקה מוֹריני בברלין ב- 1927 , בהיותה בת עשרים ושלוש, מעלה אדוות של התעוררות חושנית . כשהפסנתר של 'נ' שוואלבּ' כמעט מחוץ לתמונה המוזיקלית . את רסיטל הבכורה שלה בילדותה ניגנה מוריני בפני הקיסר פרנץ יוזף . הגעתה לקרנגי הול בינואר 1921 הלהיבה את יאשה חפץ, ששאל אותה לסוד הסטקטו שלה . עד מהרה עלה שכרה על שכרו . במרוצת סבב הקונצרטים שערכה, היא פגשה איש עסקים איטלקי, פֶליצה סיראקוּזאנוֹ, נישאה לו והתיישבה בניו יורק . ב- 1961 היא שבה והקליטה את סונטת האביב, הפעם עם הפסנתרן הצ'כי רודולף פירקושני, שיחת מבוגרים על אהבה וכאב . חייה של מוריני ה...
To the book