|
|
למה בטהובן | 158 החֶברה וארצו שלו ובחר לחיות כגולה בשווייץ במשך עשור . פעם הוא אמר אחרי קונצרט, "כל כך הרבה מחיאות כפיים, כל כך הרבה קהל . ואז, כעבור חצי שעה, אתה מרגיש לבד עוד יותר משהרגשת קודם לכן . " הוא סיים את לימודיו בקונסרבטוריוֹשל מילאנו בגיל ארבע- עשרה ולמד רפואה כדי לרצות את אביו, ואחר כך התגייס לחיל האוויר כשלא עלה בידו להימנע מכך . הוא היה נשוי פעמיים, אך חייו האישיים הם ספר חתום . הוא היה מורה נערץ, שלפעמים נהג לשחרר תלמיד אחרי עשר דקות, ולפעמים מתח את שיעוריו על פני ארבע שעות . איש אינו תופס את מלאוּת הסונטה הזאת כמו מיכלאנג'לי ב- 1982 , היוצר נרטיב שנמשך למן ספר-הסיפורים הטמון בְּשיר של שוברט ועד להפוגות השתיקה העמוקה מני-חקר של בטהובן המאוחר . זוהי פרשנות פסנתר ברמה אחרת לגמרי . משהו מן הגאוניות של מיכלאנג'לי מחלחל אל תלמידו מאוריציו פּוֹליני בהקלטתו מ- 2013 של הסונטה המרשימה הזאת .
To the book |
|
|