|
|
ויכוח בין מומחים על עקבת נעל הסתיים בהרשעה ברצח׀ 17 1 מהרגלי ההליכה של הנועל ומהסביבה שבה הלך, ובדרך כלל הם ייחודיים לו בלבד . אם נמצאים מספיק סימנים אקראיים כאלה והם מתאימים במיקומם, בגודלם ובצורתם, המומחה יכול לקבוע "זאת הנעל ! " אבל במקרים רבים, לא מגיעים לרמה כזאת של ביטחון, וחוות הדעת תהיה ברמה של "אפשרי" או "אפשרי בהחלט" ולפעמים המסקנה תהיה שלילית : "לא הנעל הזאת הותירה את העקבה בזירה" . בדו"ח "חיזוק המדע הפורנזי בארצות הברית", * שפרסמה המועצה הלאומית למחקר של האקדמיה האמריקאית למדעים בשנת ,2009 נמתחה ביקורת על הדרך שבה מתנהלת העבודה בתחומים העוסקים בהשוואה חזותית של צורות . גם בארץ זכה התחום לביקורת, שאף הגיעה לערכאות . בדצמבר 2013 דן בית המשפט העליון בערעורו של ניקולאי מַצגוּרָה, שהורשע ברצח, וזאת על סמך ראיות נסיבתיות שבמרכזן טביעות נעליו . * * השופט ניל הנדל קבע באותו מעמד שטביעת נעל אינה ראיה מדעית כמו טביעת אצבע או פרופיל דנ"א . מדובר, לדבריו, בראיה בעייתית ומוגבלת, בשל קשיים בהשוואה בין עקבה לבין הנעל שטבעה אותה . "אין אחידות," כתב הנדל, "באשר לתיאור מידת ההתאמה ( הגדרת הש...
To the book |
|
|