הגננת

שיעורים בקולנוע 96 בדיוק, ובסוף הסרט חוזרים לשאלה מי משורר יותר, היא או הילד ? זה שכותב שירים, או זו שמוכנה למות בשבילם ? האם הילד שכתב כמה שירים וצלצל למשטרה, או היא שמוכנה ללכת לכלא בשביל שירה ? היא מוכנה להרוס את חייה, לפרק את כל העולם בשביל שיר יפה . זה באמת חוסר ההוגנות של החיים, כי יש סיכוי גבוה שהילד הזה בכלל לא חווה שירה, אבל זה יוצא לו טבעי, לעומתה . נכון, היום רואים בישראל התרוממות של משוררים מזרחים, ובמובן מסוים זה הגיוני מאוד לפי הלוגיקה הזאת של המשורר כמיעוט פוליטי . ביחס לשאלת המזרחי – אשכנזי, הסרט מציג פה את שתי הגישות . האחת שאומרת — מזרחי ואשכנזי זה הכול בחיים, ומשפיע וקובע הרבה . ולעומת זאת גישה שאומרת, מי בכלל רואה שחור ולבן, כולם הרי באותו הצבע . זה מה שקורה כשהילד והגננת מסתכלים על אותו חוף ים . זו פרספקטיבה . עבורה זה הכול, עבור הילד זה כלום . הוא לא מבין . אז כאמור, הנושאים החברתיים, העדתיים והפוליטיים חורגים לרגע מהנרטיב, ולא משתלבים או משפיעים על הסיפור באופן ישיר . עם זאת, הם לא מאולצים, וכן מהדהדים כסבטקסט שמגדיר את עולם הסרט ואת הפעולות וההוויה של הדמויות . ...  To the book