זמן החיים וזמן האומנות

פרק רביעי 162 כי לעיתים היא כללית ואנרכיסטית, התחזקה מכוח המשיכה הלא מודעת של תקופת ינקות חופשית . ינקות מעין זו אולי גם תסייע לתרץ מדוע בחרו הדאואיסטים בילד הרך כאידיאל שלהם . אשר לקצה המאוחר של החיים, זה של הפטריארך, הוא העניק הכרת ערך לבני אדם, גם כאשר נחלשו והמוות נשקף לעיניהם . אדם שבינקותו התרפקו עליו ובסכלות זִקנתו העריצוהו, היה יכול לשמור על מידה נאה של שיווי משקל בין כיסופים לתקווה, בין עבר לעתיד . בין שני קצוֹתיהם היה לחיים כיוון ברור . מקצתו נבע מתוך מעמדו המשפחתי המשתנה של האדם, ככל שהוא מוסיף שנים ומתחתן וזוכה לילדים, אחיינים, אחייניות ודודנים . כמובן, לא נוכל לשכוח גם את הכיוון שסיפקו הבחינות והדרגות הרצופות של הבירוקרטיה . גם אם הכישלון היה שכיח, אפשר היה לנסות שוב, והלחץ הסביבתי מעולם לא נעלם . משום כך עוצמתו של הדחף להצליח בקרב הפקידים המלומדים לא פחתה . למעֵט האיכרים חונכו הכול לשאוף לגדולות . ההשלמה הפטליסטית אצלם לא סימנה היעדר שאיפה אלא תסכול ממנה . קיצורו של דבר, זמן חייו של אדם משכיל התנהל בְּשביל צר ונישא ששיאיו מסומנים בבירור . מחוץ לנתיב הזה היו רק קבלת דין, מ...  To the book