אמת והֶסתֵר

היסטוריונים : האנשים ומוסדותיהם 125 לא ירשום זאת סוּי – ליָאנְג, ירשום זאת כל איש אחר בקיסרות׳, ועל כך השיב הקיסר, ׳אמת' . " עוד סיפור מפורסם מעין זה נרשם לזיכרון במילים אלו : ״השנה 839 , חורף, החודש ה – 10 . הקיסר ווֶן – דְזוֹנְג הלך אל הפקיד הממונה על יומני הפעילות והנופש, ווֶי מוֹ, נטל את רשימותיו והחל להביט בהן . מחה ווֶי מוֹ בידו ואמר, ׳ביומני הפעילות והנופש נרשמים הטוב והרע כאחד, למען הזהר את שליט הבריות ולמען געור בו . מן הדין שישאף הוד מלכותך לעשות אך טוב . אין כל צורך שיראה הוד מלכותו את הרשומות' . אמר הקיסר, ׳פעם אחת כבר הבטתי בהן . ' ׳דבר זה,׳ השיב ווֶי מוֹ, ׳היה באשמת הפקיד שהיה מופקד על ההיסטוריה בעת ההיא . אם יבחן הוד מלכותו בכבוד ובעצמו את הרשומות, ייאלצו כותבי היסטוריה לסלף או לשנות את תיאוריהם . או – אז איך נוכל לדרוש מדורות יבואו, שייתנו בהם אמון ? ׳ למשמע הדברים האלה חזר בו הקיסר . " בתקופה של שושלת טָאנְג, כמו שאנו למדים מן המקרים האלה, עדיין כיבד הקיסר את האובייקטיביות של היומנים על פי העיקרון שתשוקתו להיכתב לדורות כשליט טוב תעזור לו להיות כזה . אך גם כאשר משך ידו ...  To the book