הציירים האינדיבידואליסטים

פרק שני 92 ב – 1644 . תקופת שקיעתם ונפילתם הייתה תקופה של מותרות מעודנים למעמד העליון, ושל ריקבון והחיוניות ששגשגה בו . קבוצה של פקידים מלומדים חברו יחד בניסיון לתקן את הממשלה . הם הפסידו במאבק על השלטון וסבלו מיני עונשים שונים, ובהם גם עונש מוות וקלון שלאחר המוות . אחרים מבני מעמדם שוב לא מצאו עניין בשירות הממשלתי ובילו את כל זמנם במחקר ובאומנות . ביקורת האומנות עלתה כפורחת, וקבוצות של ציירים עבדו ביודעין בו – זמנית בסגנונות מתחרים . כמו בימינו אדם משכיל היה יכול לומר כי אין הוא מבין תמונה . הואיל ולא היו אלה זמנים כתיקונם, היו מלומדים שכתבו מחזות ורומנים ולא את השירים שנחשבו דבר שבחובה . כתיבת רומנים כשלעצמה הייתה צורה של הוללות, אבל היו מלומדים הוללים בריבוע, כביכול . הללו, כותב פרשן מודרני, "מצאו הנאה מושחתת באשפתות . הם כתבו את הרומנים המגוּנים ביותר, השתמשו בהם בעגה הארוטית של הרחוב, ופיזרו בתוך הפרוזה הגסה ההיא את החרוזים הארוטיים ההדורים ביותר . " היו גם מלומדים שפרשו אל ההרים ואל העיונים הרפואיים – מיסטיים שאותם כבר תיארנו . משנוצח בית מִינְג המושחת על – ידי בית מאנצ׳וּ, מייסד...  To the book