זיוף

פרק שני 90 ניסה להעתיקו ולא הצליח . וכך התערבבו תרגילי ציור, ביטויי הערצה סגנוניים, העתקות שבתום לב וזיופים ממש עם היצירות המקוריות . מקצוענים הפכו את הזיוף להתמחות משפחתית, ולפחות על אנין טעם אחד, מִי פֶ׳יי, אומרים שהיה משאיר אצלו יצירות מקור שהובאו אליו לקביעת מהימנותן ומחזיר העתקים . עם הזמן פותחו שיטות לקביעת מהימנותם של ציורים . הורכבו רשימות ביקורת של פריטים . מחוץ לסגנון הציור והטכניקה שלו, יכלה רשימת ביקורת כזאת לכלול את הפריטים האלה : החומר של הציור ; ההקדשות, החתימה והחותמות של האומן ; הפירושים של אניני – טעם קודמים שנכתבו לפי הנוסח הסיני על התמונה או על הכּן שלה, או על ניירות מצורפים ; חותמות של אספנים קודמים ; רישומים בקטלוגים ישנים . אבל אותם פריטים שנבדקו על ידי אספן, נבדקו על ידי הזייפן שניסה לרמותו, וכל שיטה של קביעת מהימנות עוררה את תגובתו של הזייפן . להלן, כתיאור של מעשה זיוף מסוג פשוט, הערותיו של אספן מן השושלת האחרונה, שושלת צִ׳ינג : "אם הם, סוחרי העתיקות, מוצאים תמונה ישנה שאין להם צורך מיוחד בה, הם חותכים אותה כדי לסלק את החתימה, ותחת זאת הם כותבים עליה את שמו של ...  To the book