השמרנות הרדיקלית של דוֹנְג

פרק שני 86 השתמעו : עז צבע, קישוטי, נוקשה, חיצוני, נטול נשמת חיים . דוֹנְג ודומיו לא ראו שום סתירה בין הלמידה מן הטבע ובין הלמידה מן האומנים הישנים שאותם בחרו להעריץ . החובב מסוגו של סוּ או של דוֹנְג דחה לא רק את המקצוענות, אלא גם את הקונפורמיות האינטלקטואלית שאותה הם עצמם אולי קיבלו בעבר ואת השלטון שלדעתם היה נתון בידי מושחתים . לפיכך הועיל להם לארגן את אבות אבותיהם באומנות לשתי שושלות, רעה וטובה . ללמוד מן הקדמונים הטובים פירושו היה דווקא להיות חופשי, פשוט וקרוב אל הטבע . נראה היה לדוֹנְג ולחבריו כי רק מי שלומד היטב – היטב את רוחם של האומנים הדרומיים הגדולים יכול לתפוס אותה . לשם כך היה אדם צריך להעתיק אותם בצורה שתפנים את ערכיהם, כלומר ללכוד את כוחו של כל אחד ולהימנע מחולשתו . לדברי דוֹנְג : "אמר מישהו שחייב כל אדם ליצור את האסכולה שלו, אבל אין זה נכון . כך, למשל, את עצי הערבה יש לעשות על פי גָ׳אוֹ בּוֹ – ג׳וּ', את האורנים על פי מָא חֶה – גְ׳ה, ואת העצים הזקנים על פי לִי צֶ'נג . אלה מסורתיים ואי – אפשר לשנותם, וגם אם מסגלים אותם, לא יהיו מרוחקים ביותר מן המקורות הראשונים . ׳מי יכול ...  To the book