תבלין לכול

90 פתיחתם של נתיבי סחר חדשים על ידי רבי – חובלים וסוחרים אירופאים ) היה אחד הגורמים ליציאה ההדרגתית של התבלינים החריפים משולחן האוכל של המעמד העליון, בהינתן שהנאות 124 החל שרבים מדי חולקים אותן, מאבדות במהירות את קסמן . במאות ה – 17 - 18 , העשירים חיפשו דרכים אחרות לבטא את 125 השונוּת שלהם סביב השולחן . צמח הצ'ילי וזרעיו הובאו אל היבשת הישנה ב – 1494 על ידי דייגו אַלוָורֶז צ'נַקָה, שהפליג עם קולומבוס במסעו השני לאמריקות . האוכלוסיות דוברות האינקה קראו לו אַש י, ואילו דוברי האצטקית קראו לו צ ' י ל י . ב – 1535 , גונסאלו פרננדס דה אוביידו מסר תיאור מדויק שלו, שמדגיש איך ה"אינדיאנים" השתמשו בפרי של צמח זה "במקום בפלפל", גידלו וטיפחו אותו בתשומת לב רבה, כי "הם אוכלים אותו כל הזמן עם דגים ומאכלים נוספים שלהם" . אלא שהתעוררה תשומת לב רבה גם מצד מגלי הארצות האירופאים : "הוא נעים לטעמם של נוצרים כמו לזה של האינדיאנים," כיוון שלמעשה "הוא מתאים יותר לבשר ולדגים מאשר הפלפל הישן והטוב", והם כבר "הביאו ממנו לספרד כתבלין טוב, והוא מועיל מאוד לבריאות, ואנשים שמשתמשים בו שמחים איתו, ולכן הם שולחים סוח...  To the book