לחם ופסטה: מהמזרח התיכון לאירופה

28 לאחר המעבר מהמזרח התיכון לאירופה, הנוהג לרדד בצק מופיע גם בעולם היווני והרומאי – הלניסטי . המונחים המצביעים על כך הם לָג א נ וֹ ן ביוונית ו לָג א נ ה בלטינית, אך מובנם לא ברור, שכן לעיתים נראה שהם מתייחסים לפריט דומה ללזניה איטלקית ( שמקבלת את שמה מאותם מונחים ) , ולעיתים 15 — המשפחה הגדולה שללקרפים, עוגיות או צורות אחרות 16 תנועת ה"מתיחה" של הבצק מרמזתהלחמים הלא מותפחים . על מונח לטיני נוסף — ט רַק טָה , מהפועל ט רָהִי ר ה , שפירושו למתוח, ומופיע בספר המתכונים הרומאי היחיד 17 שהגיע אלינו בשלמותו ומיוחס לאפיקיוס . התרבות הגסטרונומית היוונית – רומית אינה מכירה בפסטה כ מ י ן של מזון . היוונים והרומאים מגבילים את עצמם לייצורה ולשימוש בה ( יבשה או טרייה ) כמרכיב במתכון זה או אחר, כדי לעטוף מילוי או לעבות מרק . אך הם אינם רואים בה או מתארים אותה כ״משפחה״ של מאכלים הקשורים זה לזה באופני הייצור, ההכנה או השימוש, דבר מובן מאליו בימינו . הקושי בעולם היווני – הרומי לראות בפסטה מ י ן בפני עצמו נעוץ באופיו החריג של המוצר אל מול דפוסי המחשבה והפעולה 18 והמודלים הגסטרונומיים שרווחו באותה תקופה . ...  To the book