פרק שביעי: התנגדות

נשים וגברים בצל השואה 340 צצו שמועות על פשיטה קרובה כדי ללכוד אותם . השמועות לא פסקו, והֶניה דוֹבּרוֹבסקי, מפקדת אוֹטריאד יהודי, מצאה פתרון . ניוּסיה דלוּגי מסבירה כיצד התמודדה הֶניה עם המשבר : הֶניה, המפקדת שלנו, בחרה 100 פרטיזנים מתוך הקבוצה היהודית המורחבת והורתה להם לעזוב ולהקים בסיס חדש, הרחק מהבסיס שהיינו בו . אחי ואני היינו חלק מהקבוצה הזאת . חיים לזר מונה למפקד . . . הרוב היו נשים . לגברים היו כישורי לחימה מוגבלים . לקחנו אִתנו מעט רובים והלכנו שפופים, ידענו היטב שיש בסביבה פרטיזנים פולנים שמוכנים להרוג אותנו . יכולנו רק לברוח מהם ומכל הסכנות האחרות . אחי חלה . הייתה לו צהבת . הוא היה צהוב, כמעט ירוק ; הוא לא היה מסוגל לאכול כלום . כשהגענו לביצה הוא לא הצליח להיחלץ ממנה . שאר האנשים ברחו . שלמה בּרַנד חזר כדי לעזור לי לחלץ את אחי מהביצה . אבל מאחר שאחי לא היה מסוגל ללכת בּרַנד עזב אותנו שם . האח הזה התחנן לפני שאלך עם האחרים, וָלא שנינו נמות . סירבתי . למרבה המזל הסתתרו בסביבה יהודים מעיירה אחת, רק כמה משפחות . . . הם לקחו אותנו לאיכר, והוא הכניס אותנו לאסם ; היה חורף . כעבור י...  To the book