כשהיסטוריה יהודית ואנתרופולוגיה ישראלית נפגשות: על שלמה דשן ז"ל

174 שלמה דשן שלנו" היינו המשפחה היחידה שלא הייתה ממוצא אירופי . התמהיל המיוחד הזה, אולי המוזר הזה, ננצר בזיכרוני . הבתים היו מה שכונה בזמנו משקי עזר . ההנחה הייתה שכל מתיישב יוכל לגדל ירקות ופירות או להקים לולים, וכך לגוון את מקורות פרנסתו . לנו היו לולים ועצי פרי . משפחת דשן לא פיתחה את משק העזר . שני הרחובות שבהם גרנו היו מחוברים בגבולות הרחוקים של משקי העזר . לא הייתה גדר שהפרידה ביניהם, אלא רק שורה של עצי ברוש . לכן, כששלמה דשן רצה לפגוש את הוריי, הוא חצה את שדרת עצי הברוש ובתוך דקות אחדות ישב לצידם . אבא היה מבוגר משלמה דשן בשבע שנים ועבד באגף ההתיישבות של הסוכנות היהודית בקריית גת . הוא היה אמור לפגוש את המתיישבים ביישובים בחבל לכיש ולהחתים אותם על חוזים שכללו את הרכוש שקיבלו . לשם כך הוא קיבל "חצי ג'יפ", כלומר, למחצית מימי השבוע . שלמה דשן היה מצטרף אליו לנסיעות . המושבים איתן וברכיה, שבהם גרו עולים מג'רבה, היו חביבים עליהם במיוחד . שנים רבות חלפו עד אשר הבנתי מה עשה שלמה דשן בשכונה, בסוכנות היהודית . לימים הוא מתח ביקורת על הפקידות של הסוכנות במושבי חבל לכיש וגם על אופי מעורבות...  To the book