גוונים של נטישת סמלים דתיים: שינויים בבית כנסת עדתי

חברתיים לסוציולוגים, כששניהם מתרכזים בשינויים שעוברים על סמלים ספציפיים, אמונות וטקסים . אחד המשתנים אשר משייכים החוקרים לעניין החילון הוא המידה שבה נאמני הדתות בחברה מתמידים בביטוי הסמלים של אמונתם המסורתית או נוטשים אותם . נטישת הסמלים נחשבת כמובן מאליו לחילון בה"א הידיעה, והחוקרים סבורים שהמושג אינו טעון הסברים נוספים . לדוגמה, בחיבור שיצא לא מכבר ובו דיון על טיפוסי חילון, מפרט רוברטסון את משתני האפיון שלו, אבל בהגיעו ל'נטישה' הוא מסתפק בציון ״נטישה היא מובנת מאליה״ ( 236 : 1970 Robertson ) . הנני חולק על ההנחה שנטישה, או כפי שכיניתי אותה במקום אחר ( 1970 Deshen ) - 'חיסול' של ביטוי דתי - היא משתנה המעיד על חילון במחקר אמפירי משווה . בתנאים דתיים-תרבותיים נתונים, כגון במקרה של יהדות ימי הביניים, אנו מוצאים דוגמה של נטישת נורמה דתית, כגון ביטול איסור התורה על הלוואה בריבית, שאינה מתפרשת בהכרח כמקרה של חילון . יהדות ימי הביניים אופיינה על ידי תפקודם של מנגנונים קזואיסטיים הנעוצים במסורת ההלכה, אשר התירו את נטישתו של צו מקראי זה . ניתוחו של מעשה הנטישה הפורמלי כשלעצמו ותפיסתו כתהליך של...  To the book