פגישה

80 נעוריו בקיבוץ, הספרים הירוקים של “ספרית הפועלים״ . אבא הפסיק לעשן כדי שיוכל להרשות לעצמו לרכשם . נזכרתי ב״ג׳ינג׳י״, האיש הנמוך שהגיע פעם בחודש למכור את הספרים הירוקים החדשים, ובחרדת קודש הורדתי מהמדף כמה מהם . אבל הילדה הייתה אדישה למדי לנוכח הספרים . היא משכה אל ה״הול״, החלל הפנימי הגדול שסביבו התפזרו שאר חדרי הבית . אז נעצרה ליד הקיר הצפוני וסירבה לזוז . מה מיוחד בקיר הזה ? התבוננתי בו שוב ושוב . שום זיכרון לא עלה בגופי . אבל הילדה הייתה נחושה . היא נשכבה על הרצפה ומשכה אותי אליה, לא הרפתה עד ששתינו שכבנו שרועות על הרצפה . בחנתי אותה במבטי . ליטפתי וערסלתי אותה בזרועותיי, ניסיתי להפיג את העצבות שבעיניה והיא נרגעה מעט . כמעט נרדמנו על הרצפה, כשכאב חזק חצה את גופי . העצבות של הילדה ועיניה השואלות דבקו בי שוב . עדיין לא הבנתי מה מיוחד כל כך בקיר שלידו שכבנו . עיני הילדה דמעו . היה ברור שהיא נזכרת בדבר-מה והייתי רוצה שההיזכרות תהיה אפשרית גם בעבורי . משנכנסנו לחדר השינה המרווח של הוריי, עם המיטה הגדולה והארון, פסעה לעבר החלון הענק ומשכה אותי עמה . היא התבוננה בעצב בקיר שמתחת לחלון, כמ...  To the book