משחקים מסוכנים

34 כתבה צוואה ונתנה את הדירה שלה לעשרת האחים והאחיות שלה שמתו בשואה . ככה אימא שלי סיפרה לי . עוד לפני שגרטה מתה אני וגידי התחלנו לאהוב את השואה, וכל הזמן חשבנו עליה . בהתחלה רצינו להיות חבורת חסמב״ה שמוצאת ילדים שאמרו עליהם שהם מתו בשואה, והקשבנו כל יום למדור לחיפוש קרובים ברבע לשתיים . בכל הבתים ובכל הרחוב היה שקט . גם אצלנו . אחרי כמה זמן התייאשנו מחסמב״ה, אבל המשכנו לאהוב את השואה . במיוחד אני, שקינאתי בכל ילד שהצליח להיות שם . “חבל שאין כבר אושוויץ״, אמרתי לגידי . גידי סיפר לי שבאושוויץ לבשו פיג׳מות-פסים, כמו של אבא שלו, והוא הציע שבפורים נתחפש לילדים בשואה . שמחתי . גידי גם סיפר שעל הפיג׳מות היו צריכים ללבוש טלאי צהוב . התרגשתי אפילו עוד יותר . מראש השנה ועד פורים תכננו בסוד את התחפושת, לא גילינו לאף אחד חוץ מגרטה . גם גרטה שמחה והבטיחה שתקטין את הפיג׳מות- פסים כך שיתאימו למידות שלנו, ותמצא בשבילנו את הטלאי הצהוב שלה, ואת הטלאי של אחותה . “אתם תהיו האחים שלי . את תהיי חיהל׳ה, ואתה, גידי, תהיה חיימק׳ה, שגם כן היה גבר קטן שאהב נשים יפות״ . אבל בפורים, כשנכנסנו לבית הספר עם הפיג׳מות...  To the book