המודלים הרעיונים של בולה ולאדו

69 על המודל הארכיטקטוני למזג את הרעיונות של החלל הגיאומטרי של ניוטון עם תפיסה של העולם המציאותי, והמטרה הייתה, לפי פארז-גומאז, להעביר את האין סופיות והריקנות בחלל האידיאלי לחלל האנושי . החללים העצומים שבולה מציג בפרויקטים שלו, כמו הבזיליקה המטרופוליטנית ( Metropolitan Basilica ) נועדו לתת צורה פיזית לחלל האין סופי . עוד טוען פארז-גומאז שהם מעין ביקורת של בולה על חללים בכנסיות, שהם חסרי אופי ואינם מעוררי השראה [ תמונה 3 ] . הגודל והעוצמה מגדירים את היופי, מלמדים את האדם על מגבלותיו ומתארים את העליונות . בפרויקט של הבזיליקה המטרופוליטנית כל האלמנטים תורמים לדימוי העוצמה והגודל . על הכיפה ציורו שמים עם עננים הנעלמים לתוך הפרספקטיבה ומדגישים את עומק החלל . השימוש באור, הבא מפתח בכיפה, יורד על המשטחים הפנימים ויוצר תחושה של קסם והפתעה, המסמלים במסתורין את הטבע . חלל הפנים של הבזיליקה נראה ללא אלמנטים תומכים, שמוחבאים בחוץ, בהשפעת ארכיטקטורה גותית, ובכך נוצר אפקט של כוחות לא טבעיים התומכים במבנה . התחושה של אין סופיות, כביטוי של נצח, באה מהקוסמולוגיה של ניוטון, ומכאן ההתעניינות של בולה בארכי...  To the book