המודל ושימושו בתהליך העיצוב הארכיטקטוני בתקופת הרנסנס

36 בילו בליך מהחצי הראשון של המאה ה- ,15 בתחילת תקופת הרנסנס, מפסיק הארכיטקט להיות אנונימי, לעומת ארכיטקטים ובוני הקתדרלות בימי הביניים . ההומניזם הרנסנסי מציג את האמן 29 בתהליך כ"איש רוח יוצר, בעל מעמד שווה לשאר אנשי הרוח" . פיתוח וגיבוש הרעיון הארכיטקטוני ובתהליך העיצוב, הרישום ( Disegno ) הוא "הדרגה החשובה ביותר של יצירת האמן", מפני 30 שזו המחשבה "הפחות חומרית של אידיאה מופשטת, על הנייר" . העיצוב הרישומי, הארכיטקטוני, נחשב ככלי ביטוי לדרגת הפשטה גבוהה ביותר, שבו הארכיטקט כאינדיבידואל יוצר עולם אידיאלי . השלב השני, כאשר מופיע החומר בבנייה, הוא נחות יותר . פועלו של הארכיטקט פיליפו ברונולסקי ( Brunelleschi ) במאה ה- 15 תרם לגישה חדשה כלפי מעמד הארכיטקט . בימי הביניים, גם מתוך חשש שהמבנה ייפול, "הייתה קבוצת ארכיטקטים אחראית על 31 בזמן הרנסנס יש משגיח הבניה, והקבוצה כקומונה עבדה יחד" . המפקח על הבנייה והוא הגוברנטור . ברונולסקי עבד ויצר לבד, ובכך לקח את האחריות למבנה על עצמו . הוא היה הן הממציא והן המפקח בעת בניית הכיפה של הדואמו בפירנצה . ארכיטקטים בזמן הרנסנס עובדים עבור פטרון יחיד, למ...  To the book