מושג הטראומה על 'שולחן העבודה' של התרגום: ניתוח יחסי העברה בין תרפיה לפואטיקה

270 רינה דודאי הפסיכואנליטית ושפת הקולנוע, דרך ניתוח של שני סרטים : ואלס עם באשיר ( 2008 ) שביים ארי פולמן ו מחבואים ( 2005 ) שביים מיכאל הנקה . אראה כיצד הקולנוע, כמדיום פרטיקולרי של השפה הפואטית, מתרגם לדימויים מצבים לא – מודעים, פרה – ורבליים, הנגרמים על ידי טראומה . דימויים אלו מאפשרים לעקוב אחר תהליכים לא – מובחנים עד לרגע הבקעתם לתודעה . המטמורפוזה בין שתי השפות האלה יוצרת חיכוך המגלה, ברוח בחטין ובנימין, ממדים חדשים להתבוננות בשתיהן, כשהמעבר משפה לשפה, הן הפואטית והן הפסיכואנליטית, חושף תהליכים מנטליים לא – מודעים . שני הסרטים עוקבים אחר תהליך התעוררותו של זיכרון חבוי ההופך לזיכרון מודע שנים לאחר שהאירוע עצמו התרחש . שני הסרטים עוסקים בטראומה אישית שהתרחשה במרחב של אירוע טראומטי קולקטיבי, ומתארים, כל סרט בדרכו, את הצומת שבין הזיכרון האוטוביוגרפי לזיכרון הקולקטיבי . הסרט ואלס עם באשיר עוסק באירוע הטראומטי שהתרחש בליל ה – 16 בספטמבר ,1982 כאשר נכנסו כמה עשרות חברי מיליציה נוצרית אל מחנות הפליטים סברה ושתילה בלב העיר ביירות וטבחו שם 3,250 פלסטינים, רובם נשים וילדים . באותו הזמן כית...  To the book