הסטואה והטרגדיות של סנקא

מבוא 30 ייאוש מוחלט מנחמת את בנה אסטיאנאקס שבמותו יצטרף כבן חורין אל שאר הטרויאנים המתים בני החורין ( שם, 9 ) . יחס הדמויות למוות בטרגדיות של סנקא אינו מושפע משיקול שכלתני, אלא מפֶּרץ של רגשות עזים הסותרים את עקרון ׳התבונה׳ ( למשל פיידרה, 253 – 254 ) ומתוך נחמה של העומד למות או של השולח יד בנפשו שהחיים הבלתי נסבלים יגיעו לקיצם, בין שהוא מאמין שיש קיום אחרי המוות ובין שהוא מאמין שמשמעות המוות היא חידלון מוחלט של הגוף והנפש כאחד . התמקדות הסטואה בַּפְּרָט משתקפת בטרגדיות של סנקא גם בניסיון של הדמויות להצדיק את התנהגותן או להגדיר את עצמן, ולשם כך הן משתמשות בשיטת ההיקש המבוססת על ׳התבונה׳ : הן מקישות מאירועי העבר על ההווה או על העתיד . פירוס, למשל, בהתנצחותו עם אגאממנון מקיש באופן מעוות מהנוהג ומהתקדים כשהוא דורש את הקרבת פוליקסנה לאכילס המת ורומז שאגאממנון עצמו קבע את הנוהג והתקדים הללו כשהקריב את בתו איפיגניה ( Iphigenia ) : ׳אֶת בִּתְךָהִקְרַבְתָּ, אָב, לְמַעַן הֵלֵנָה : נֹהַג יֵשׁלָנוּ, גַּם תַּקְדִּים׳ ( נשי טרויה, 24 – 249 ) ; מדאה, למשל, שוקלת את נקמתה כשהיא משווה את פשעי נקמתה בעת...  To the book