72 יואב יגאל | רוית ראופמן החוויה שלה את עצמה, כיוון שהיא חווה את עצמה וחושבת על עצמה בערכים שליליים . זהו רק היפוך אחד מבין שורה ארוכה של היפוכים המשנים את ההגנה לכזו הפועלת נגד הנפש שעליה היא מופקדת להגן . בהיעדר יכולת להאמין במניעים של עצמנו, המאפיין העיקרי של מצב נפשי זה הוא חוסר יכולת להבחין אם המניע לפעולתנו נכון או לא . כך נוצר מעין עיוורון בכל הנוגע לקשר בין המניע לפעולה, בין הפעולה לתוצאותיה ובין התוצאה למשמעויותיה . כיפה אדומה אינה רואה בזאב גורם עוין, אינה מסיקה מסקנות מתאימות מהאווירה השונה שבה היא חשה עם כניסתה לבקתה . זאת ועוד, מסיום המעשייה לא ניכר שכיפה אדומה הבינה אל נכון מה למעשה אירע לה ; ההיצמדות להוראות האם אינה תחליף ליכולת לפעול ממניעים אוטונומיים נכונים לנו וללמוד אילו השלכות יש לפעולותינו . כמו באנליזות קודמות, גם בזו של "כיפה אדומה" אנחנו סבורים שבדרכה המיוחדת המעשייה מספרת על דפוס נפשי שכיח ונפוץ . נראה שהשיבושים בדפוס הרצוי של הורה – ילד נמצאים ברקע של הסינדרומים המופיעים במטופלים רבים מאוד . מסיבה זו אין שום דוגמה קלינית היכולה לייצג את מכלול הביטויים והקשי...
To the book