הקדמה

12 משה אלמגור טיקוצקי שהוא הועיל לי במיוחד . תחושת האכזבה מהפסיכואנליזה הובילה אותי להתנסות בגישה הרוג'ריאנית לזמן קצר - מתקופה זו הבנתי שאני מעדיף גישות יותר פעילות, מה שהוביל אותי ללמוד את הגישה ההתנהגותית בעזרת ספרם המצוין של רים ( Rimm ) ומסטרס 2 אך את ההדרכה קיבלתי מפרופ' בריל וספרו הנפלא ( Masters ) , בדרך לפסיכותרפיה הומניסטית 3 בזמן שעבדתי במרפאת רמת-חן . השילוב של מרפאה מאוד דינמית והגישה ההתנהגותית באותו זמן היה מטלטל עבורי, והדרכתו המקבלת והמרגיעה של פרופ' בריל עזרה לי לשייט בין העולמות הסותרים . באותו זמן גם הייתי בין המייסדים של היחידה לשיקום בגבעתיים, שהמשיכה את דרכה של הקבוצה התל-אביבית בראשותו של פרופ' ג'קי לומרנץ, אשר פיתחה גישות טיפול חדשות בנפגעי ראש . העבודה ביחידה סיפקה לי הזדמנות להעריך את כוחה הקריטי של המערכת המשפחתית והחברתית בתהליך השיקום של פגועי ראש . הזדמנות שנקרתה בפניי הובילה אותי ללימודי דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת מינסוטה בארה"ב, מעוז קוגניטיבי-התנהגותי באותה התקופה, שם נחשפתי ונדבקתי דווקא בחיידק המערכתי, והוא מלווה אותי מאז . העבודה הטיפולי...  To the book