נדידה לרוסיה

למרות התחלות מבטיחות בתנאי התיישבות אופטימליים, פקדה את היישוב ט­אזיצינ שקיעה כללית כבר לאחר שנים אחדות . מקורה של השקיעה היה בפילוג פנימי שהתחולל ביישוב . דור המייסדים, שאמונתו נתחשלה בדרכי הסבל והנדודים, פינה מקומו לדור חדש שגדל ברוסיה בתנאים של שלווה, וממילא מידת נאמנותו לערכי האבות, היתה נמוכה . בקרב הצעירים גברה הנטיה להכניס חידושים, אך זו נתקלה בהתנגדות הנהגת היישוב, אשר נצרה את המסגרת בשמרנות נוקשה . נסיונות מרים עם חידושים שהובילו לסטיות, עורר אצלם פחד מפני כל חידוש, קטן כגדול; כך הלכו והתהוו פערים בלתי מתגשרים בין קנאי השיתוף לבין החדשנים . האחרונים החלו להקל ראש בנוהגים המקודשים של חיי שיתוף, כך לדוגמה, השתמשו ברכוש פרטי; זלזלו ברכוש הציבורי; לא התייחסו בכובד ראש לחובות העבודה; התרופפה המשמעת; דמורליזציה פשטה בחיי החברה והמשק . בחצר ה"ברודרהוף" ניכרה עזובה . בענפי המשק ירד הפריון פלאים . במציאות זו התערב מפקח ממשלתי שבא לבדוק את הנעשה, והציע למתנגדי השיתוף לעזוב ולעבור לישוב מנווטי . אולם, המצב לא שופר גם לאחר עזיבתם של שוללי השיתוף . זמן מה לאחר מכן פרצה שריפה שכילתה את מרבי...  To the book