קאויה ננד החוק

התאפיין בחוסר תכנון ובחוסר יעילות . ההםפקים היו נמוכים בהרבה מן הממוצע . למרות זאת, כריתתם של העצים ושיווקם עוררו תקוות גדולות . מקור אחר לאופטימיות היו הסימנים כי ההסדר הסופי של רכישת הקרקעות, שנשאר לא­גמור מאז ,1885 עתיד להיחתם באורח רצוי לחברי ק,אליד, . ההנהלה החדשה של משרד­הפנים בוושינגטון התחלפה ועמה התחלף אותו נציב קרקעות, שחשד בעבר באנשי קאליד, בקשרים עם חברת הרכבות הדרום­פאסיפית . ב­ 1889 ובשנה שלאח­ ריה נשלחו מטעם הממשלה הפדראלית נציגים לבחון ולהסדיר את זכויות הבעלות . החשדות של "תביעות מזויפות" נתגלו חסרות יסוד בעליל, נוכח הקמת הישוב וסלילת הדרך . נוצר איפוא הסיכוי, שעם השלמת הדרך תבוא על פתרונה גם שאלת הבעלות . 18 דווקא עתה, בתחילת הדרך החדשה, ציפתה לאנשי קאליד, פורענות בלתי צפויה, שדירדרה את היישוב להתמוטטות כללית . ב­ 25 בספטמבר ,1890 אישר הקונגרס בוושינגטון הצעת­חוק לכינון "הסאקוויה נאשיונל פארק" . האיזור המוצע לפארק כלל חלקת אדמה מצומצמת בה נמצאו החורשות המרשימות של עצי הענק, ואשר לא נגעה באדמת היישוב קאליד, . היתה זו חלקת האדמה שאנשי האגודה לשמירת הטבע המקומיים הציעו כפ...  To the book