במאה העשרים

לא אבו לצרף אל ישובן מועמדים חדשים והיישוב חדל לתפקד כיישוב הנושא את עצמו, חיפשו חברי היישוב השייקרי סאנאז / ז"­ל"ק, דרכים להתאים עצמם לנסיבות המשתנות וגילו נכונות לקבל מועמדים ומועמדות חדשים . כמו­כן ידעו פה להכניס שינויים באורח­החיים : הלבוש השייקרי המסורתי הוחלף בלבוש מקובל; נרכשו מקלטי רדיו, הקשרים עם העולם הורחבו, קליטת מועמדים ומועמדות חדשים ­ צעירים באופן יחסי ­ איפשרה ליישוב לתפקד כיישוב עצמאי המסוגל לקיים מערכת­משקית, אם­גם נעזר בעבודות החקלאיות ב"כוחות עבודה זמניים", דהיינו, שכירים . כן נעזרו בחוגי ידידים מבחוץ, שאף התארגנו בשנת 1975 לאגודה, שמטרתה לסייע מבחינה כלכלית ולהעניק לשייקרים גיבוי ציבורי . הסתבר, כי קיימת מחלוקת בין שני היישובים . מאחוריה הסתתרו חששות בדבר עתיד הרכוש השייקרי, ששוויו נאמד בשלושה מיליון דולר . שלושת האחיות הזקנות ששרדו בקאנ & דנדי הניחו כי הזמן לא יביא לתחיית השייקריות וחששו שמא למצטרפים עלולים להיות מניעים לא כשרים . לעומתן, הקבוצה במאיין הדגישה את חובת השייקרים להשאיר בכל דור ודור "דלת פתוחה" למאמינים בבשורת אן לי . לכן התייחסו באמון אל המצטרפים החד...  To the book