נספח: ריאיון עם רונית לב־ארי, מקימת מרכז גליקמן־נעמ"ת

222 יאיר אפטר שאינן קשורות לשירותי הרווחה, כמו הנשים שאותן ראיינתי במחקר הראשון . נעמ"ת, כתנועת נשים, הרימה את הכפפה, ובמרץ 1983 הוכרז על הקמת המרכז לייעוץ והכוון בבעיות אלימות במשפחה . פורסם מספר טלפון המיועד לכל מי שסובל מאלימות במשפחה, וניתן היה לפנות לשם לקבלת סיוע . המרכז הוקם במבנה שבו פעלה הלשכה המשפטית של נעמ"ת, בה ניתן עד היום לקבל ייעוץ משפטי בתחום המעמד האישי, כולל עריכת הסכמים . אני : אני מבין שעד שנת 1983 לא היה מרכז סיוע או קו סיוע לנשים הסובלות מאלימות ? רונית : אכן כך, כלל לא הייתה מודעות לבעיה ונהגו להתייחס אליה כבעיה פנים-משפחתית . כאשר נשים פנו למשטרה כדי לקבל הגנה הנשים היו פוגשות שוטר, שהתפקיד שלו הוגדר כ"רס"ר לסכסוכי שכנים ושלום בית" . . . תפקיד הרס"ר היה לתת ייעוץ לבני הזוג . לא הייתה התייחסות להתנהגות האלימה . אני : מה קרה בעקבות הקמת הקו לייעוץ והכוון ? רונית : בעקבות פתיחת הקו היו עשרות פניות בחודש של נשים מכל הארץ . באותה תקופה המרכז היה צמוד ללשכה המשפטית של נעמ"ת וחשבתי שאזמין את הנשים לפגישה אישית איתי . אני אתן שיחת תמיכה לנשים ובנוסף הן תקבלנה ייעוץ משפט...  To the book