הקדמה

18 יאיר אפטר במהלך שנים אלו . כל יום רביעי בשעה שבע בערב הייתי מגיע למרכז ונפגש עם שמונה גברים . בתחילת המפגש התקיים סבב "מה נשמע" שלאחריו מישהו מחברי הקבוצה היה מעלה קושי, מחשבה או סוגיה שהעסיקה אותו . חברי הקבוצה היו מתייחסים, מזדהים, מתנגדים, לעיתים שואלים ופעמים אחרות מתעמתים . מאות גברים לאורך שנים הצטרפו לקבוצה, וכל אחד מהם הביא עימו איכות שונה . היו האמביוולנטים, אלו שידעו, המתנגדים, המבוגרים האחראיים, הילדים המרדניים, הסקרנים, השתקנים, הביישניים, הכעסניים, הלא-מובנים, הבדרנים, הרגשניים והשקולים לעומת האמפולסיביים . הייתי כמנצח על תזמורת שבה לכל אחד מהמשתתפים היה תפקיד . יחד יצרנו יצירה משותפת, כדי לעזור להם להתמודד עם מצבי חיים לא רצויים, עם מצבי לחץ, עם התנהגות אלימה, עם קשיים בזוגיות, באבהות או בוויסות רגשי, עם טראומות מהעבר ועוד . הנחיתי את קבוצת הגברים באמצעות מודל של קבוצת רכבת : כל משתתף הצטרף לקבוצה בנקודת זמן שונה ויצא בסיום תהליך הטיפול . זאת בהשוואה לקבוצות סגורות, שבהן כל המשתתפים מתחילים ומסיימים יחד . בעוד שהגברים היו מצטרפים ועוזבים, אני הנחיתי את הקבוצה לאורך כל ...  To the book