מבוא

8 ניקולא יוזגוף אורבך הציוני שהחל להתגבש בפלשתינה העות'מאנית למן שלהי המאה ה- 19 ועד להכרזה על עצמאות המדינה בשנת 1948 הוא למעשה מרחב מעבר או מרחב ביניים בין מרחב הגלות למרחב הישראלי האוטונומי . תפקודו של המרחב הציוני הוא סימבולי יותר מאשר מרחבי-ממשי, שכן עד קום מדינת ישראל מימשו את הרעיון הציוני שיעור נמוך מאוד מכלל יהודי העולם ( כ- % 5 בלבד ) . ברם, בספרות ובעיתונות העם היהודי בשלהי המאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20 התקיים המרחב הציוני בהיקפים נרחבים יותר . התממשות המרחב הציוני היא תולדה של שיח ספרותי ופובליציסטי שהתקיים בגלות . בתחילה פעל מרחב זה כמרחב מדומיין שיהודים כתבו על אודותיו וערגו אליו מעל דפי גיליונות כתבי העת הספרותיים והיומונים . התרחבות הכתיבה על אודות ציון והציונות הביאה להופעת פעילויות והתארגנויות של ארגונים וגופים ציוניים שהוקמו בגלות, ואלו קידמו והרחיבו את יריעת הכתיבה הפובליציסטית והספרותית על אודות ציון והציונות . מניעי הכותבים והעסקנים הציונים היו לאומיים וחילוניים, בדומה לעמים אחרים שביקשו תקומה לאומית לעמם בעת ההיא . בשונה מהם, בקרב רבים מהציונים פיעמה לצד ההתעוררו...  To the book