[ יד, 63— 38 ] שם הפועל של הבניינים נִפְעַל, נִתְפַּעַל והִפְעִיל במשנה 199 נִפְעַל הצורה לְהִפָּעֵל הוקשה אל צורת העתיד ונידמתה אליה, לְהִפָּעֵל > לִפָּעֵל, בדומה לצורת העתיד יִפָּעֵל, כמו לֵישֵׁב בדומה לצורת יֵשֵׁב, לִיתֵּן בדומה לצורה יִתֵּן . בדקדוק המקרא יש זהות כזאת בבניין קל במשקל אֶפְעֹל — לִסְפֹּר כמו יִסְפֹּר בדגש בפ"א, 58 ואין הדברים מצריכים תוספת . עם בניגוד לניקוד בִּסְפֹר, כִּסְפֹר בלא דגש בפ"א . 59 מגלים קיום עיקש של הצורה בה"א, זאת הממצאים בשלושת כתבי היד שנחקרו לְהִפָּעֵל, האופיינית לדקדוק המקרא . י 36 60 37 . ( ב ) הדגם לִפָּעֵל בולט בהיקפו בפעלי פ"ג, כגון יֵהָרֵג, יֵעָבֵד, כמעט בלא חריג, 61 לָחֵם ( לחים ) , לַחְזִירָהּ, לַעֲלוֹת ; אך בבניין זה רוב והוא מצוי במידת מה גם בהפעיל : שמות הפועל משורשי פ"ג באים בדגם לְהַפְעִיל בקיום הה"א, כגון לְהַחְזִיר ( דמאי ג ב 2 x ועוד 7 x ) , לְהַחְמִיר ( מעשר שני ג יג [ יד ] ועוד 40 x ) . שימוט הה"א בפעלי פ"ג אינו רק פרי ההיקש של שם הפועל אל העתיד, אלא פרי תהליך פונולוגי מוכר בל"ח, היינו תהליך של הפלולוגיה . בצורות כגון לְהֵהָרֵג, לְ...
To the book