[ יא, 02— 22 ] ייחודים בתצורת שם העצם 139 וגם מַעֲלָה ( = מקום עולֶה ) מתועד בשני מופעים במשנה אחת : " [ ו ] במורד [ וּ ] בַמַּעֲלֶה נותן רובע כרשנים [ . . . ] במורד אבל לא בַּמַּעֲלָה" ( אהילות יז א ) . רק הניקוד הראשון תואם את הממצא במקרא נ"ט במשמע שהודגם בפסוק מנחמיה ובצירוף "מַעֲלֵה אֲדֻמִּים" . ( ג ) מַעֲלָה וגם מַעֲלֶה ( = מדרגה ) . בחמישה מופעים השם מנוקד מַעֲלָה : מַעֲלָה שנייה ( תמיד ג ט ; ו א ) , מַעֲלָה היה גבוהה אמה ( מידות ב ו ) , רום מַעֲלָה חצי אמה ( שם ג ו ) , לְמַעֲלָה העשירית ( סוכה ה ד ) ; אך בשני מופעים הניקוד הוא מַעֲלֶה : רוּם מַעֲלֶה חצי אמה ( מידות ב ג 2 x ) . אף כאן רק הניקוד הראשון תואם את הממצא בנ"ט של המקרא, כפי שהודגם במשמע שהובא שני מהמקרא . י 20 21 . החומר המשווה בעדים המנוקדים דל ביותר בחלקו בשל מיעוט העדויות . למשל בנ"ב כמעט אין תיעוד לצורת היחיד במקרא או בל"ח, זולתי הַמַּעַלָה ( דברי הימים 36 ) , וכן הובאו שם הניקודים מַעלָה, בְמַעלָה א יז 17 בצירוף הייחודי "האדם המעלה" 37 ואין בנ"ב כל עדות על הצורה המקבילה לצורה מַעֲלֶה בנ"ט . ב פא בלא הקשר . נמצאו רק...
To the book