חֲזִירָה > חֲזָָרָה

[ ג, 41— 17 ] על תופעת המילים שנעקרו מלשון חכמים 31 תוקנה התיבה חֲזִירָה לחֲזָרָה . גם כ"י פא גורס תמיד חזירה בניקוד ובלי ניקוד, כגון בַּחֲזִירַה ( מעשרות ב ג ) , בחזירתו ( קינים ב ב ; ב ג 3 x ) . ואף כ"י פר , המכיל רק את סדר טהרות של המשנה, גורס ארבע פעמים חֲזִירָה — חֲזִירַת ( נגעים ח ד ) , בַּחֲזִירַת . . . ( ב ) [ כַּ ] חֲזִירַת ( שם ח ט ) , שֶׁבַּחֲזִירָתָן ( שם ח ד ) — מכל מקום במופע אחד הכתיב והניקוד מוסרים את הצורה חֲזָרָה : וַחֲזָרָתָהּ ( כלים כז יב ) . י 14 15 . מה גרם לשינוי חֲזִירָה > חֲזָרָה ? נראה שהסיבה לשינוי הזה היא מחוץ לדקדוק . כידוע, בעברית ההבחנה בין זכר לנקבה של בני אדם ושל בעלי חיים מובעת בשתי דרכים . דרך א : שם בזכר ומקבילו בנקבה מובעים בשתי מילים שונות זו מזו, כגון אִישׁ—אִשָּׁה, אָב—אֵם, חָתָן—כַּלָּה, אַרְיֵה—לָבִיא, תַּיִשׁ—עֵז ועוד . דרך ב : שימוש באותה מילה לזכר ולנקבה תוך הוספת צורן הנקבה לשם בנקבה, כגון דּוֹד—דּוֹדָה, מֶלֶ— מַלְכָּה, צְבִי—צְבִיָּה, פַּר—פָּרָה, אָח—אָחוֹת ועוד . י 15 16 . כידוע יש גם אפשרות שלישית, והיא מילה אחת משמשת לזכר ולנקבה כאחת ...  To the book