הסמיכה לרבנות

292׀חכמי ספרד בעין הסערה ענישה כמו דיני קנסות, אבל בדינים שהוסמך לדון בהם הייתה לו חסינות במקרים שבהם טעה בדין ( חוץ ממקרים חריגים ) . בצוק העיתים הלך ופחת כוחו של המרכז הארץ ישראלי, עד שפסקה הסמיכה הארץ-ישראלית . לא ידוע מתי בדיוק פסקה הסמיכה, יש המקדימים אותה לתחילת תקופת הגאונים ( המאה השישית ) ויש המאחרים אותה 117 מרגע שפסקה, לא היה אפשר לחדשה, גם לא בארץ לשלהי המאה השתים-עשרה . ישראל, לפי שלא נותר סמוך שיכול לסמוך אחרים . ואולם, אף שפסקה הסמיכה הקדומה ומשמעותה המקורית, הוסיפה להתקיים סמיכה בימי הביניים במובנים אחרים, והמנהג להשתמש בתארים רב ורבי שהיו שמורים בעבר לסמוכי ארץ ישראל ובבל לבדם, פשט ברוב המקומות . טקס שהוא מעין "זכר לסמיכה" התקיים בחצי האי האיברי בימי הביניים, ועדות לו הביא ר' יהודה אלברגלוני ב"ספר השטרות" . בדבריו תיאר את מנהגי הסמיכה שהיו נהוגים ככל הנראה בישיבות ספרד בסוף המאה האחת-עשרה ובראשית המאה השתים-עשרה : והאידנא לא נהיגי דיני קנסות בחוצה לארץ ולא סמיכה להניח ידיהם על ראש הנסמך אבל האידנא ואפי' בחוצה לארץ או [ אם ] נסכמו זקני העיר או זקני הכנסת 118 על כך וכותב...  To the book