היחס אל הטקסט התלמודי

091׀חכמי ספרד בעין הסערה 203 על עניין זה והחידוש שבו כתב בויארין : 1 . שהעיון לא יחרוג מתחום הסוגיה . "לא יצא העיון מתוך גבולות הסוגיא הנלמדת באותה שעה — וסוגיא כאן במובנה הספציפי, המשא-ומתן על נושא אחד במקום אחד בגמרא, לא הובאו בבית המדרש לא סוגיות מקבילות ולא סוגיות מוחלפות, זאת בניגוד גמור 204 כלומר הסוגיה היא יחידה קוהרנטית שאמורה להיפתר לדרך הראשונים" . בתוך עצמה . 2 . כל המדברים בסוגיה הם "בעלי שכל" ובחוכמה הם מדברים . לפיכך אין לתלות במדברים סברות חלשות ורעועות כדי ליישב את הקשיים המתעוררים . על 205 המעיין לדעת שהחיסרון הוא בו ולהשתדל ליישב את הקשיים באופן ראוי . 3 . דקדוק בלשון המובא בטקסט . דקדוק זה מתבסס במידה רבה על ההנחה 203 ראו קנפנטון, דרכי התלמוד, עמ' 24 - 25 . נדמה שהנחה זו הושפעה, בייחוד במסגרת הכשרת התלמידים, גם משיקולים מתודיים להקיף את היחידה הנלמדת הקפה מלאה . 204 בויארין, העיון הספרדי, עמ' 5 . 205 כך כותב ר"י קנפנטון בתחילת חיבורו : "כלל גדול בעיון שתדקדק הלשון היטב ותשתדל לראות אם יש בו ייתור לשון או כפל ענין [ . . . ] ודרשת וחקרת ושאלת היטב והשתדל להוציא כל הלשו...  To the book