ניאו־קולוניאליזם, ליברליזציה של הסחר ומקלטי מס

228 | קיצור תולדות השוויון אירופה הן בארצות הברית ) , תרמה אף היא להגדרה מחודשת של השיח של המדינות העשירות ושל הארגונים הבינלאומיים בקשר לדרום הגלובלי . החל משנות ה- 80 וה- 90 , מה שזכה לכינוי ״קונצנזוס וושינגטון״ הטביע את חותמו על המדיניות שהומלצה למדינות העניות : צמצום משקל המדינה, צנע תקציבי, ליברליזציה של הסחר ודה-רגולציה כוללת . לנוכח מאזן הכוחות הא-סימטרי ששרר, לא מוגזם לומר שמדיניות זו הוכתבה יותר משהיא הוצעה, ולראות בה צורה של ניאו-קולוניאליזם ( גם אם מנגנוני השכנוע 8 מאז המשבר שלשונים מאלה שהיו בתקופה הקולוניאלית ) . 2008 נהיה אופנתי לטעון שקונצנזוס זה אינו קיים עוד, ושקרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי וממשלות המערב מודעים עתה לליברליזציה המוגזמת ולבעיות שהציבו עליית האי-שוויון והמשבר הסביבתי . בפועל, ולנוכח העובדה שלא נוצר באמת קונצנזוס חלופי, 9 הליברלית מוסיפה להשפיע השפעה ניכרת, בפרט אל מול הדוֹקסה הדרום הגלובלי . במבט לאחור, נראה בבירור שמדיניות כפויה זו של דה-רגולציה ושל ליברליזציה של הסחר תרמה להחלשה מתמשכת של התהליך השברירי של בניית המדינה בארצות הדרום הגלובלי . קונקרטי...  To the book