קץ העבדות: פיצויים כספיים לבעלי העבדים

84 | קיצור תולדות השוויון השמונה-עשרה, לב-ליבה של כלכלת המטעים היה צרפתי ובריטי . באיי העבדים הצרפתיים בפרט התרכז בשנים 1780 - 1790 בערך מספר העבדים הגדול ביותר בעולם האירופי-אמריקאי, כ- 700,000 עבדים, לעומת כ- 600,000 עבדים בשטחים הבריטיים וכ- 500,000 במטעים בדרום ארצות הברית ( שזה עתה זכתה בעצמאות ) . ריכוזי העבדים העיקריים באנטילים הצרפתיים נמצאו במרטיניק, בגוואדלופ ובעיקר בסנטו דומינגו, שלאחר הכרזת העצמאות שלה ב- 1804 הפכה להאיטי . בסוף המאה השמונה-עשרה הייתה סנטו דומינגו היהלום שבכתר מקרב המושבות הצרפתיות, המשגשגת והרווחית שבהן הודות למטעי הסוכר, הקפה והכותנה שלה . סנטו דומינגו הייתה בשליטה צרפתית מ- 1626 ; היא שכנה בחלקו המערבי של האי איספניולה, שקולומבוס עגן בו ב- 1492 , בעוד חלקו המזרחי היה מושבה ספרדית ( בטרם הפכה לרפובליקה הדומיניקנית ) , כמו האי השכן קובה ( שם נמשכה העבדות עד 1886 - 1887 , כמו בברזיל ) . שני איי העבדים הצרפתיים באוקיינוס ההודי היו איל-דה-פראנס ( האי הצרפתי המרכזי במאה השמונה-עשרה, אך הוא נכבש בידי החיילים האנגלים ב- 1810 ועבר לבעלות בריטית ב- 1815 בַּשם מאור...  To the book