|
|
נספח ג 190 תחלת פגישתנו עם בירובידזאן : תחנת רכבת חשוכה וכמה פנסים דולקים לאורך הרציף . גוש אדם מקביל פנינו, מנין ידעו דבר בֹאנו – לאלהים פתרונים ! 2 נשמעות שאלות מכל צד . עומדים אנו "וואס הערטצאך אין פלשתינה ? " מוקפים קהל רב כשמבעד לחלונות הרכבת מציצים הנוסעים בסקרנות ותמהים לקבלת פנים המונית זו . 3 – כך כתוב על תחנת הרכבת באותיות עבריות, להכעיס עם נון בירובידז'אנ לא סופית, שמא, חלילה, תזהה אותיות אלו עם אותיות התנ"ך . עינים נוצצות בחשכה, פרצופים של נשים יהודיות . אידישע מאמעס, מבטים נרגשים . . . אחת מהן קוראת לקראתנו בקול : "טוב לנו פה מאד . . . " ופתאם פורצת בבכי . כנראה ששפע ה"טוב" הוא שהעיק עליה . אדם נמוך קומה, אשר מיד כינינו אותו בשם "רבע-איש", מפלס בחשיבות דרכו לקראתנו : הוא נשלח מטעם הגוראיספולקום, כלומר, העיריה, להקביל פנינו ולטפל בנו בימי שהותנו בעיר . הוא צועד בראש, אנו בעקבותיו וגוש האדם השחור, נע אחרינו . מסביב, חושך ודממה מעיקה . המכונית נוסעת אך פסיעות מספר על פני רחובות חשוכים וכבישים בלתי מרוצפים והנה כבר ההוטעל, כך כתוב בפרוש באידיש ורוסית על פני הבנין הישן בן הקומו...
To the book |
|
|