|
|
132 אויף וויסנדיק אז איר זייט א "נוח לכעוס ונוח לרצות" ווונדערט מיר וואס איר האט מיר ניט געענטפערט אויף די 2 אויבנדערמאנטע בריוו, אלעמאל זייט איר דאך פינקטלעך, ומה יום מיומים ? וועל איך דאס מאל ניט מאריך זיין ווייל איך בין אזוי קראנק, ניט פאר אייך געדאכט, אז מיט גרויס מאטערניש שרייב איך דעם קורצן בריוול . מיך הייבט אן צו באומרויקן דיין לאנג שטיל שווייגן, איז אט וואס גלייך ענטפער אב איבערהויפט וועגן דיין געזונט- צושטאנד און אלעס נייס . מה עוד הינך דורש ממני ? . . וביודעי שהינך "נוח לכעוס 258 מתפלא ונוח לרצות", אני שלא ענית על שני מכתביי הנ"ל, הרי אתה תמיד מקפיד . "ומה יום 259 הפעם לא מיומים ? " אאריך, כי אני כל כך חולה, לא עליך, שאני כותב את המכתב הקצר הזה תוך כדי ייסורים רבים . אותי מתחילה להדאיג שתיקתך, כך שענה מייד, בעיקר על מצב בריאותך ומה חדש . אתמול בעלעלי על ספר התנ"ך התעכבתי ביחוד על הפסוק ט' קאפיטל א' בנחום : "מה תחשבון אל ד' כלה הוא עושה 'לא תקום פעמים צרה' צריך להאמין ולקוות 260 בכל זאת צריך לקיים את המצוה "ונשמרתם 'בלא תקום פעמים צרה'" . . . 261 ועליך לחוס על בריאותך החלשה ו...
To the book |
|
|