|
|
איגרת א 44 אחרי מותי ספדו ככה לי : "היה איש – וראו : איננו עוד . . . קדם זמנו מת האיש הזה . . . 3 ושירת חייו באמצע נפסקה . . . " זוכר אני את הימים עת שכבי בבית-החולים מפרפר בין החיים והמות וגם 4 שלי והיתה אוחזת אחותך נחמה שכבה אז והיא היתה מבקרת אותי בפלטה בידי ומדברת על לבי והיתה מנחמת אותי והעִקר שלא אפול ברוחי ואתחזק להאמין שעוד אשוב לאיתני . כן, נחמה היה שמה ונחמה אִתה . וכאשר הוקל לי קצת היינו מדברים מעניני ספרות וגם סִפרה על מעשיות 5 ותמיד הייתי מביט על האשה הנפלאה פאלקלאר ממש וגם מיצירותיה שלה הזאת הלא היא בעצמה חולה גדולה במחלת-הסוכר וכאשר תסתכל בעיניה היפות והמבריקות שאש הנוער בוערת בהן ולרגע הינך שוכח על מחלתך שלך וגם על האשה החכמה שזה עשרים וחמש שנים היא סובלת מהמחלה הקשה . כן, נאבקה נחמה עם מר המות ונפלה חלל אחרי נתוח הרגל . לנחם אותך ! גדול מאד הצער ועמֹק הכאב באבדן אחות אהובה ויקרה כזאת, אבל נאמר שלום לעפרה ! ועליך להתנחם בזה שאחותך גִדלה בנים יקרים, בן ובת, אנשים בעלי- תרבות וישרי-רוח . כמובן שבאבדה הגדולה הזאת מרגיש ביותר גיסך . הוא שפך לפני את מרי שיחו נשאר גלמוד . דבר...
To the book |
|
|