המספרת ב"אל לאה" של עמיה ליבליך 345 מובהקת, [ . . . ] שירתה עד אמצע שנות הארבעים היא ה'נשית', כלומר הפחות 120 אינטלקטואלית, שבכולם" . המספרת למדה שעמדתו של מירון היא ששירתה של גולדברג הייתה אהובה בשל ציותה של המשוררת לציפיות ממנה, להתמסדותה כמשוררת - אישה 121 המספרת, חוקרת פסיכולוגיה שנראה הכותבת "שורות פשוטות וטובות" . שהיא נשענת על רוחב ידיעותיה, מתקוממת לנוכח קביעותיו המקטינות של מירון על כתיבתה של גולדברג לפיהן היא כתבה על פי המצופה ממנה ועל פי התייחסותה וציפיותיה של הביקורת משירתה . הגבלתה של המשוררת העברייה, בייחוד בהשוואה למשורר העברי, מעלה שאלות אצל המספרת ומן 122 ההיבט האמוציונאלי היא מודה "זה כאב לי" . ייתכן שקביעותיו של מירון מדרבנות את המספרת לכתיבתה על המשוררת המיוחדת בעיניה, לאה גולדברג, והיא מודה : "הכפפה נזרקה . אינני חוקרת ספרות, לא אדע מהי שירה גדולה, אבל אהבתי את שירי לאה גולדברג הרבה שנים, וחשתי להגן עליה מפני דבריו של מירון . התעורר אצלי סימן שאלה, 123 לשם כך המספרת מחליטה לייחד מחברת מיוחדת שהיא מכנה ולא הרפה" . "יומן עבודה" ולכל מידע שייכתב ביומן תהיה זיקה ללאה ג...
To the book