מבוא "המספר השואף לקשר ולזרימה בין המרחב האישי למרחב של האחר"

מבוא 18 "כן, סליחה, חלמתי לרגע, אני מכיר, בית-וגן, בוודאי שאני מכיר . כאן למדתי 5 הוא מתפלא כשהנהג משיב לו בתלמוד-תורה עם דוב . מכאן יצאתי עם דוב" . בתימהון : "מתלמוד תורה ? לאן יצאת ? " והמספר מצידו גם הוא תמה לשאלתו של הנהג ומשיב : "מה פירוש לאן ? אני משיב בתימהון, אינך יודע ? יש מי שאינו יודע ? לשם ! לגולן, למלחמה, עם דוב, מכאן, מאמשינוב גייסו אותנו . 6 כאן קידשנו לבנה של תשרי" . הדיאלוג המאופיין בשאלות קצרות מלמד על מספר הטעון ברגשות מורכבים כחייל שהשתתף בקרבות המלחמה והיה עד לרגעים קשים שבהם כמה מחבריו לנשק נהרגו ואחרים נפצעו . מצד אחד הוא חווה את מותו של חברו הטוב, ומצד אחר הוא מודה על שנשאר בחיים . נוסף על כך נרמזת גם עייפותו הפיזית אשר יש לה בוודאי השפעה על סדר מחשבתו . הדיאלוג המתנהל בין המספר לנהג, אלמוני שפגש המספר לראשונה בטרמפ שלקח איתו, מדגים אפשרות של מערכת היחסים שתירקם בין המספר לנמען הקורא, שעשויה לקבל גוון שונה בכל קריאה . המספר הגדוש בחוויות רבות משמעות בעיניו תוהה על תפקידו בהעברת המידע לנהג השואל אותו שאלות, המובנות מאליהן בעיניו של המספר . המספר משיב לנהג ולקורא ...  To the book