כמה למה "לא אני"? היבטים של זהות, משחק, טיפול ואתיקה

שמעון לוי 440 ו"כל אותן התעוותויות, שבלעדיהן דיבור איננו אפשרי" . ( ראיונות עם שחקני בקט מצויים אצל 1995 Ben - Zvi, 1990 ; Young, 1992 ; Zurbrugg, ) . "לא אני" הראשונה הייתה השחקנית הקנדית עטורת הפרסים ג'וי קוגהיל-ת'ורן ( - Coghill Thorne ) המנוחה ב- 1976 . אחריה פרופ' חנה הכהן, מנהלת מוזיקלית, מלחינה ובכירת המורות לפיתוח קול בישראל, ב- 1982 . ב- 1995 עבדתי בבאזל עם אנג'לינה גַסקֶס ( Gasques ) מגרמניה ועם מרים הֶגֶה ז"ל משווייץ, שתיהן מתיאטרון הגֶתֶאַנוּם בדוֹרנָך, שאחת ממטרותיו היא להעלות יסודות רוחניים על הבמה ולהציג תהליכי חניכה . ב- 1996 השחקנית הישראלית רות גֶלֶר ואני נכנסנו לתהליך חזרות אינטנסיבי, שבדומה לתהליך עם קוגהיל-ת'ורן לא נגמר בהפקה, בגלל אי-קבלת הזכויות . יש הבדלים משמעותיים בתחושותיהן וברגשותיהן של שחקניות שתהליכי עבודה נגמרו לגביהן בהצגה, לבין שתי אלה שאתן נאלצנו להסתפק בתהליך החזרות בלבד . אלא שמבחינת התהליך עצמו ההבדלים אינם גדולים . ב- 1999 שירלי שטייר, אז בוגרת שנה ד' במגמה למשחק בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב ואני התחלנו לעבוד על לא אני , בעיקר מאחר שהקריאה הרא...  To the book