מורה הדרך והשוליה

שגיא ורדי 324 ולהמריצך לחשיבה עצמאית ולעשייה יוצרת . השיחות מלוות מדי פעם בצחוק ובבדיחות, והן שיחות כיפיות ולא שיחות אקדמיות קרות ומנוכרות . ברגע ששוהם נכנס למסעדה או לבית הקפה, קיימת תחושה שהוא "מפריח את השממה" . מלצרים ועוברי אורח ניגשים אליו לשיחת חולין, לאמירת דבר רכילות או בדיחה וצחוק . נוכחותו מהווה מרכז צנטריפטלי, שבו הסביבה האנושית של עוברי אורח נשאבת אליו כדי לחלוק איתו דבר מה, ולו לדקות ספורות, על מנת לספוג מחיוניותו, מאור פניו ובעיקר אהבתו האנושית . בפגישתי הראשונה עם שוהם דנו, בין היתר, על המחלוקת האם "הפושע" יכול להשתנות ? אני טענתי שלא, ולכן תופעת הרצידיביזם קיימת ומתאפיינת בכך שהפושע חוזר שוב לסגנון החיים השכיח אצלו, על אף ניסיונות לשקמו . שוהם, שהוא המאסטרו, בעל ניסיון רב-השנים גם בתיאוריה וגם בפרקטיקה הטיפולית עם נרקומנים, שיודע ומכיר את מגבלות המציאות, חלק עלי וטען שלדעתו פושע יכול להשתקם וצריך להשקיע מאמץ כדי לסייע לו . הוא לא דיבר באופן רומנטי ואידיאליסטי, אלא ביטא את המטען הרגשי ההומניסטי העמוק בצו המוסרי ההכרחי שאנו מחויבים לו : תמיד להושיט עזרה לנזקק ויהי מה, גם ...  To the book