בעקבות מזכרת נאמנה

אבשלום אליצור 200 קולות מנוע נשמעים וגוברים מהכביש הסמוך . זה היה לא הגיוני לחלוטין . ניקיתי את פי משיירי הקלמנטינה . אחר כך נשמע גם משהו כמו מנוע משאית . כשהרחקתי בעבי הפרדסים לקרבת כביש רחובות-רמלה ראיתי גם ג'יפים . החזרתי את הכיפה אל ראשי ושבתי אל השכונה . המחזה היה בל-ייאמן : מכוניות שועטות ביום הקדוש ובאחת מהן שכן מקפל בחיפזון טלית . בערב כבר נשמעו האזעקות . וכשהופיע על המרקע האיש הכול-יכול בעל העין האחת, שהייתה הפעם מושפלת, מתקשה לבלוע את רוקו ומדבר בשפל-קול כאילו אל עצמו, ידע אפילו הנער המתבודד כי דבר בעולמו לא ישוב להיות כפי שהיה . ובמטח הראשון נהרג בֶּנִי גל בנו של המורה יהודה . עדיין לא גויס וכבר התנדב להיות שליח ציבור לתפילת כיפור במוצב מול התעלה . ההלוויה נערכה זמן רב לאחר השבעה, כשמצרים החזירה את גופות החללים . סוף-סוף זכה מקדש-השם האקסטטי להיות קורבן עולָה, חטָאת ושלָמִים כאחד . האב, פני אבן כתמיד, לא הוציא הגה בלוויה . אבל הרב הראשי החדש של רחובות שבא לספוד בחצר ההורים הוקיע במילים קשות את הרואים בארץ ישראל בגד שאפשר לקרוע ולתת ממנו לאחרים . הוא ציטט ממכתב שכתב ההרוג אל ...  To the book