במקום הקדמה

עם המעדר והמחרשה, מאספים אסיפות ומייסדים מפלגות ומעמידים עצמם בראשם . והתוצאה : עיכוב התיישבות נורמלית, פירוד הדעות ומריבות בין האיכר והפועל, בין נותן העבודה ומקבלהּ . שביתות מתרבות ומתרחבות באופנים היותר חדים, בשם מלחמת המעמדות נגד הקפיטל ‑ עוד טרם בא זה האחרון לארצנו . . . שכר העבודה עולה ושעות העבודה יורדות . . . והאינדוסטריה ( התעשייה ) הקטנה שהחלה להיכנס לארצנו איננה יכולה להחזיק מעמד . . . כבר נסתדרו אצלנו בכל הערים 'מועצות' על פי נוסח מוסקבה . . . הדגל הכחול ‑ לבן ושירת התקווה כבר אינם באסיפות של הפועלים, ומקומם לקחו הדגל האדום ושירת האינטרנציונל . . . "ההסתדרות הציונית מכרזת שהיא בונה בית לאומי בארצנו, בשעה שהיא מנהלת את כל ההסתדרות ללא תוכנית וללא חשבון, מן הפח אל הפחת, במדרון משופע . . . והתוצאות ‑ התנוונות חומרית ומוסרית", סיכם ליבונטין . "האומנם חשבתם כי על ידי אגרוף וסכינים, על ידי איומים, תעמידו את היישוב על הצדק ועל היושר ? " שאל בכאב משה סמילנסקי, מראשי האיכרים, שהיה אוהד את חלוצי העלייה השנייה . "וכי לא למדתם עוד מן הניסיון המר, שאגרוף אינו מורה ושדיקטטורה, ואפילו היא ...  To the book