לחם חוקנו

כך זה נמשך מדי יום ביומו . היום בוכה האחת, מחר האחרת . חבל לשאול אותן את מי הן מבכות, שהרי אין בכך כדי לשנות דבר . את נותֶרת עם התהייה כמה זמן נצטרך לחיות כך ‑ חיות או מתות, חיות המחכות למוות, או מתות המייחלות לחיים . האם נזכה לראות את הסוף בעודנו בחיים ? לא אחת ניגשות אלי בחורות פולניות ומבקשות שאתרגם להן מגרמנית מכתבים שקיבלו מהבית . אינני שולטת בשפה הפולנית, אבל הבחורות מבינות את אשר אני אומרת בסלובקית . מה לי ולמכתבים זרים אלה ? ! הם אינם ממוענים אלי, אבל הם באים מהעולם שבחוץ, העולם האמיתי שבו בני אדם אינם עומדים בחמישיות וצעדיהם אינם מלווים כל העת באנשי משמר . מקום שבו יכול אדם לנוע ללא השגחה . ללא השגחה ? עצם המחשבה שעד לא מכבר גם אנחנו התהלכנו כך נראית לי הזויה . אני מנסה לקרוא בין השורות ולתפוס את אשר לא נכתב, אך איני מצליחה . מרבית המכתבים לשונם ככתבם . דבר אחד ברור : אין בפולין משפחה שנותרה שלמה . כמות הלחם מועטה ביותר, ורק נשות "עדי יהוה" משופעות בו . הן אינן אוכלות את מנות הערב שלהן, כי קודם לכן אכלו לשובע מעודפי המאכלים בבתי משפחות הס"ס . הן מחלקות את לחמן לזולת . לא קשה ל...  To the book