הן נעלמות, זו אחר זו

במחנה בחום גבוה . אחר כך נעלמו עקבותיה . הקרמטוריום בלע קורבן נוסף . כך הסתיימו תוכניותייך, רגינה, לצאת לחופשי . חייך, שהקדשת למען קדמת האנושות וניצחון הקומוניזם, הגיעו לקצם באושוויץ . עד היום מהדהדים באוזני דבריו של אחד הפרופסורים הפשיסטים שלנו מלפני המלחמה . היינו תלמידות כיתה י' והתמצאנו אך מעט מאוד בנושאים פוליטיים . הפרופסור אמר : "אני רואה אותך, רגינה, צועדת בגאון באחד במאי כשמעלייך מתנוססים דגלים אדומים, אבל אני רואה אותך גם יושבת בכלא" . כן, זו התוכנית הפשיסטית שנחתה בטרגיות כזאת על רגינה . רק אחדות מהטרנספורט שלנו נמצאות עתה בבירקנאו . המסרים שלהן מלאי ייאוש : "עזרו לנו, נסו לדאוג בכל מחיר להעברתנו לבניין המטה, כי בבירקנאו נמות בקרוב" . איך אנחנו חסרות האונים נוכל לעזור ? טיפוס הבהרות מגיע גם לבניין המטה . נוֹריקה ( Nórika ) , נערה חזקה בת שמונה ‑ עשרה, נדבקה בו . היא קודחת בחום גבוה, עיניה מצועפות והבעתה מלאת הזיות . בתוך שבועיים השתנתה ללא הכר . לא זכתה לטיפול רפואי כלשהו וכעבור ימים אחדים מתה . גופתה נלקחה במשאית . היום את, מחר אני, כמו בשדה קרב : אחד נופל, השני רץ זמן ‑ מה...  To the book