מלאך המוות

בחורות מופרדות מאיתנו על פי מספריהן ויוצרות שיירה נפרדת . שבע ‑ עשרה בחורות מושפלות . . . "אתן לא תלכנה למחסן האספקה הראשי" . בקולה נשמע קורטוב של חמלה . זה הסוף . לכל שיירה מספר משלה, וכל השיירות יוצאות לפי הסדר דרך השער . קוראים את מספר השיירה המיועדת למחסן האספקה הראשי . אנחנו עוברות את השער . רק עכשיו אני קולטת שמבין הבחורות החדשות נותרנו בשיירה רק אָלִיצָה, גרֵטָה ואני . לא הייתי מסוגלת להעלות בדעתי עד כמה גורלית היתה בחירה זו . אף לא אחת משבע ‑ עשרה הבחורות האחרות לא שרדה את נוראות המחנה . אנחנו מגיעות למחסן . רק עכשיו מתחילות שש הבחורות "הוותיקות" להכיר בנו כשוות ערך . מן הסתם, סבורות הן שמעתה נעבוד בקביעות לצדן, וברצון חולקות איתנו את סודותיהן . יום העבודה שלנו מתחיל בשש בבוקר, אבל דלתות המשרד נפתחות רק בשעה שבע . תורני הס"ס מוליכים אותנו לבניין, ואנו ממתינות שעה נוספת, עד גמר עבודות קומנדו הניקיון . שש הבחורות ההן היו מדי בוקר נעלמות מעינינו, ובשובן נראו נאות ורעננות . היום הן מסגירות לנו את סודן . הן מציעות לנו להתלוות אליהן . אנו פוסעות לבניין המטה שממול ויורדות למרתף שמעל ד...  To the book