פגישות

11 לרגע קט אנו שוכחות שהוא אחד מאלה שתרמו את חלקםמאזור סְפִּיש ( Spiš ) . בהבאתנו לכאן . כל מחשבתנו מרוכזת בעובדה שהוא בא ממחוז עברֵנו, והוא מכיר את שמות כולנו . אנחנו מתרגשות לנוכח פגישה זו, ודוחפות בעדינות את זרועותינו זו לזו . לו רק יכולנו לשוחח איתו ! למסור דרישת שלום ליקירינו . אבל עלינו להמשיך בצעידתנו, וגם הוא סובב על עקבותיו ונעלם . במשך זמן רב נותרת פגישה זו בלתי ‑ נשכחת . האם יספר משהו בבית ? האם יספר היכן וכיצד אנחנו חיות, ואנחנו עדיין קיימות ? הרי זה שבועות ארוכים יקירינו שנותרו בבית אינם יודעים דבר על אודותינו . ( כעבור שנים נודע לי שהאיש סיפר על הפגישה ההיא ודבריו נפוצו בכל העיר, אבל כאשר ניסו אבי ושאר ההורים לקבל פרטים נוספים, הניד האיש את כתפיו ולא אמר דבר . ) אדמונד טישלר ( Tischler ) ! היכן אתה חי ? האם קלטת מה משמעותם של חיי חיה נרדפת ? או שמא אתה חי בנחת בגרמניה המערבית ולא למדת דבר ? כוחותינו אוזלים אט ‑ אט . צועדות בקושי . הרעב מציק עד כאב . בתוך זמן לא רב הוא גובר עלינו . לפתע מגיעה עזרה ממקום בלתי ‑ צפוי : נודע לנו שמקימים מתפרה, ולצורך איושה מחפשים תופרות מקצוע...  To the book